עקבו אחרינו ב-

איך מגיעים להסכמים עם מתבגרים

שתף את הפוסט

    כמה חופש נותנים למתבגרים? כמה דורשים מהם? וכיצד עושים זאת?

אחת מהדילמות השכיחות בגיל ההתבגרות היא כמה חופש לתת למתבגרים וכיצד לדרוש מהם מה שחשוב להורים.

מצד אחד ההבנה שהגבולות והחוקים וכללים שעבדו, בגיל המוקדם יותר, כבר לא רלוונטים ומצד שני הצורך בהענקת גבולות ובחוקים ברורים בבית כדי לא "לאבד" את עצמנו כהורים וכדי שהמתבגרים ידעו מה מצופה מהם ומה מקובל על ההורים ובכלל.

רצוי מאוד, בגיל ההתבגרות, לעשות עם המתבגר חוזה. החוזה הוא הסכם כתוב או בע"פ בו ההורים והמתבגר מסכימים על דברים שחשובים לשני הצדדים, אופן ההתנהגות והציפיה משני הצדדים.

כיצד מקיימים חוזה?

ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולהחליט מה הם הדברים החשובים שעליהם הם לא מוותרים (קו אדום), מה הם הדברים שעליהם הם מוכנים להתפשר לטובת המתבגר ומה הם הדברים שהם מוכנים לוותר לגמרי מתוך הבנה שזה הצורך האמיתי של מהתבגר.

אחרי שההורים דיברו ביניהם, הם מעדכנים את המתבגר שהם רוצים לקיים שיחה על מה הם היו רוצים ליקרה אחרת בבית ושגם הוא יחשוב על הדברים, וקובעים פגישה משותפת.

בשיחה, ההורים מבקשים מהמתבגר להתחיל ושואלים אותו מה הוא היה רוצה שיקרה בבית אחרת. אחרי שהמתבגר אומר את דבריו, ההורים אומרים את דבריהם. מתנהל משא ומתן בין ההורים למתבגר על כל הדברים שנאמרו. בסופו של דבר מגיעים להסכם בו הנער קצת מוותר וההורים קצת מוותרים (כמו בזוגיות) אבל כולם מסכימים על הדברים. החשיבות שהנער יפתח בשיחה היא הגיוס שלו לפעולה. כלומר: כשהמתבגר רואה שיש רצון מצד ההורים לשנות ולבוא לקראתו, הוא מעריך את זה ומוכן גם לבוא לקראת ההורים. בנוסף, ההורים יבקשו מהמתבגר לחשוב מה תהיה התוצאה במידה ותהיה הפרה של החוזה. התוצאה היא בהתאם לסעיף. לדוגמה: אם המתבגר ביקש לחזור מהבילוי, באמצע השבוע, בשעה 01:00 בהבטחה שהוא יקום בבוקר לבית הספר והוא לא מצליח לקום, אז ההורים יתנו לו עוד הזדמנות אחת ואם זה לא עובד תהיה תוצאה. המתבגר הוא זה שקובע את התוצאה (הם הרבה יותר נוקשים עם עצמם מההורים היות והם רוצים שההורים יסכימו לסעיף) ועל כן כשיש הפרה של הסעיף המתבגר יודע מה התוצאה ולא תהיה התנגדות מצידו.

זה מה שמלמד אותו בחירה ואחריות.

המטרה של ההורים היא להניע את המתבגר לפעולה מתוך מקום של הבנה והתחשבות.

פוסטים נוספים
דילוג לתוכן