כהורים חשוב לנו מאוד שהילדים ישתפו אותנו באירועי היום בגן או בבית הספר אך הם, מצידם, בד"כ, נותנים תשובה קצרה ומאוד לא "מספקת" אותנו ההורים.
כדי שהילדים ישתפו אותנו אנו, ההורים, צריכים ללמד אותם כיצד לשתף.
איך עושים את זה?
ע"י כך שאנו משתפים אותם באירועי היום שלנו. כמובן שזה יהיה מותאם גיל אך יהיה שיח סביב הנושא.
כשאנו משתפים את הילדים שלנו הם לומדים איך לשתף אך הם לומדים עוד שני דברים:
· כשאנו משתפים שהיה לנו יום קצת קשה/מעצבן הילדים מרגישים שיש להם לגיטימציה להרגיש קושי או להתעצבן, כי אם להורים מותר אז גם להם מותר.
· הם מרגישים מוערכים היות וההורים מוצאים לנכון לשתף אותם בקושי/באירועי היום
ככלל, כל דבר שאנו מצפים מהילדים שלנו, אנו, ההורים, צריכים לתת להם דוגמה אישית. הילדים רואים את עצמם דרכנו כלומר כל מה שנעשה או נראה להם, הם יבינו שכך הדברים צריכים להיעשות. אם נדבר בבית בצעקות הילדים יבינו שצעקות זה בסדר כי זה מה שאמא ואבא עושים ולהיפך כמובן. אם נשתף את הילדים שהיה לנו יום קצת קשה בעבודה ואנו צריכים רגע עם הקפה שלנו ותיכף נתפנה אליהם, אז מבחינתם זה לגיטימי שיהיה קצת קשה ומבחינתם הם מוערכים כי ההורים שיתפו אותם שקשה להם כרגע – וכמובן שהם ילמדו כיצד לשתף את ההורים. כשהם יגיעו לגיל מבוגר יותר (כמו גיל ההתבגרות) תהיה להם לגיטימציה ברורה לשתף את ההורים בכל מה שקשה להם כי המשפחה זה המקום הבטוח שבו אפשר לשתף כשקשה.
