כמה פעמים בחיינו שמענו את המשפט "אל תרימו אותו הרבה על הידיים. הוא ירצה רק ידיים ויהיה תלותי"?
כהורים, אחת מהמשימות החשובות, היא לחנך את ילדינו לעצמאות.
עצמאות יכולה להיות מחשבתית ומעשית. כלומר: היכולת של הילד לבחור ולהחליט והיכולת שלו לעשות דברים ללא עזרת מבוגרים.
התינוק, בשנה הראשונה לחייו, יכול וצריך להיות הרבה על הידיים. הוא צריך להרגיש קרבה פיזית, הוא צריך לדעת שבכל פעם שהוא מבקש את הקרבה, הוא מקבל אותה. אין זה מונע ממנו להיות עצמאי בהמשך אלא להפך: ככל שהתינוק ירגיש יותר מוגן ומוכל ושהוריו מגיבים אליו ולצרכיו באופן מספק כך הוא ירגיש יותר בטוח בהוריו וזה מה שיספק לו את הבסיס להיות עצמאי בהמשך.
אז איך אנו מחנכים ילדים לעצמאות?
· כשהוא מתחיל לזחול, אפשרו לו להתרחק ולחקור את סביבתו.
· כשהוא מתחיל ללכת, תנו לו להתנסות, אפשרו לו ליפול מעט ואל "תעבירו" לו את הפחדים שלכם (שמאוד מובנים כמובן).
· בשלב הבא, אפשרו לילד לבדוק את הסביבה, להתרחק, לטפס ולהתנסות בדברים חדשים (כמובן שבמסגרת האפשרויות ודברים שלא מסכנים אותם).
· אפשרו להם לעשות דברים בעצמם: להתלבש, להתקלח, לנעול נעליים, לפנות כלים מהשולחן ועוד.. זה מעלה את הביטחון העצמי והערך העצמי של הילד ומחזק את עצמאותו.
· כשהילדים קצת יותר גדולים, שתפו אותם בהחלטות הבית שרלוונטיות לילדים ושההורים מחליטים שאלה המקומות שבהם הם מאפשרים לילדים לבחור. לדוגמה: באיזה צבע לצבוע את קיר חדר הילדים, איזו פעילות עושים ועוד..
· אפשרו להם לישון אצל חברים או משפחה קרובה, להיפרד מחוץ לגן, לשתף אותם כשאתם יוצאים (לא להסתיר גם אם הם ישנים).
העצמאות מתחילה בגיל הינקות ונמשכת לכל אורך שנות ילדותו והתבגרותו. כהורים אנו מאוד חוששים (ובצדק) אך חשוב מאוד לא להעביר את הפחדים לילד ולאפשר לו להיות עצמאי.
