מה הייתם מוכנים לעשות כדי לשנות את הדפוסים ההתנהגותיים של ילדיכם?
מה אם היו אומרים לכם שכדי לשנות את הדפוסים ההתנהגותיים של ילדיכם אתם צריכים לשנות את הדפוסים גם שלכם? האם הייתם מוכנים לעשות מאמץ כדי לשנות?
אחד הקשיים של הורים לילדים בכל הגילאים הוא דפוסי ההתנהגות שלהם המושפעים, כמובן, מדפוסי החשיבה.
מה זה אומר?
אתן דוגמה: בעבר, היה לי חשוב להמשיך ולהיות מאוד מעורבת בחיי בנותיי שכבר היו גדולות. הבנתי (בעזרת חבר) שבחשיבה שלי, אני צריכה להמשיך ולהיות "משמעותית" כדי להיות אהובה. הבנתי שמאוד פחדתי מהפרידה. שפחדתי להיות פחות משמעותית בחייהן כי אז מה זה אומר על התפקיד שלי כאמא.
זהו דפוס מחשבתי שהייתי צריכה לעבוד עליו כדי "לשחרר" אותו ולאפשר לבנות שלי את "הפרידה" הנכונה מאמא שלהן. (שחררתי כמובן..) זה אילץ אותי להתאפק מאוד גם כשרציתי לומר משהו שהיה חשוב בעיניי. זה אילץ אותי לסמוך עליהן. זה אילץ אותי לתת להן דוגמה שאני מגלה גמישות בחיים ומבינה שהחיים הם דינמיים. גמישות זו תכונה מאוד חשובה שקשורה לאינטליגנציה רגשית.
כשאנחנו רוצים שהילדים שלנו לא יצעקו בבית, אנחנו לא יכולים לצעוק עליהם. זה מצריך מאיתנו עבודה עם עצמנו על מנת לתת דוגמה אישית טובה לילדים ובדרך זאת להעביר מסר חינוכי שאפשר גם לדבר אחרת. שאפשר לנהל תקשורת שהיא נעימה ומכבדת.
כשאנחנו רוצים ליצור אווירה משפחתית, ללא מסכים, אנחנו צריכים, כהורים, לשים בצד את הטלפונים שלנו ולכבות את הטלוויזיה כדי ליצור אווירה זו. זה מצריך מאיתנו גם לוותר.
כשאנחנו מבקשים מהילדים לשתף אותנו ביום-יום שלהם, זה מצריך מאיתנו לשתף בעצמנו על מנת ללמד את הילדים את ערך השיתוף.
כשאנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו עצמאיים זה מצריך מאיתנו להתאפק, גם אם אנחנו חושבים שהם עושים משהו שהוא טיפונת "מסוכן" והם עלולים ליפול. זה ילמד אותם לא לחיות בפחד ולהעז ולנסות דברים חדשים.
על מנת ליצור שינוי בדפוסי הילדים, עלינו להוות דוגמה לילדים שלנו ולשנות את הדפוסים שלנו, כהורים. המסר אז הוא ברור ולא משתמע לשני פנים.
זה נותן לילדים ביטחון, שייכות והרגשה שההורים מעריכים אותם.
