אנו מגדלים את ילדינו, רואים כיצד הם הופכים מתינוקות לפעוטות, הופכים לעצמאים, גדלים ולומדים לקבל החלטות ולקחת אחריות, אנו מתמוגגים ומתפללים שהם לא יגדלו, שישארו קטנים, חמודים ותחת כנפינו…
אך המציאות היא שהילדים ממשיכים לגדול ומגיעים לגיל ההתבגרות – גיל בו הילד המתוק שלנו עובר המון שינויים פסיכולוגים, קוגנטיביים והתפתחותיים, דבר שגורם לו לבלבול גדול ולהתנהגויות שלא היו קיימות לפני כן.
השינוי שילדיכם עוברים בגיל זה גורם גם לנו, ההורים, לבלבול רב. הילד שעד רגע לפני כן ישב על ברכינו, סיפר לנו הכל ואהב לבלות איתנו, פתאום מתרחק מאיתנו ומחפש את חבריו, קבוצת השווים, הוא מבקש פרטיות ולא משתף אותנו בדבר.
זה תהליך מאוד נורמלי שמצריך ומחייב אותנו, ההורים, להשלים עם ההתבגרות עם ילדינו, לגלות אמפתיה למצב, להכיל אותם ולשקף להם את רגשותיהם והתנהגותם לצד מתן פרטיות, מרחב פעולה ובעיקר לקיים תקשורת חיובית, בונה ומקרבת המאפשרת שיח פתוח.
ילדינו, בשלב זה, צריכים אותנו גם אם נדמה לנו שאנו בסוף הרשימה שלהם.
הם זקוקים להכוונה שלנו, לסמכות ההורית שלנו וגבולות, הם זקוקים לחיבוק ולדעת שאנו אוהבים אותם בכל מצב.
אל תפחדו לשוחח איתם, הם מאוד רוצים לשוחח איתכם